שד"ל על בראשית א׳:י״ד

14 יהי מאורות: שורש היה כשהוא קודם הנושא איננו שומר תמיד המין והמספר, כי הוא כמו פעל סתמי impersonale. וכמו בל' צרפת il y aura, il y a וכגון ויהי אנשים במדבר ט' ו', כי יהיה נערה בתולה דברים כ"ב כ"ג.

15 מאורות: נכללו בשם זה הכוכבים כולם הנראים לעינינו, כי כולם מאירים לנו אם מעט ואם הרבה.

16 ברקיע השמים: ברקיע הנקרא שמים, ברקיע שהוא השמים לגבי דידן. וזה אחד משימושי הסמיכות, כמו נהר פרת, הנהר הנקרא פרת, בתולת בת עמי, בתולה שהיא בת עמי ירמיה י"ד י"ז, בתולת בת ציון ישעיה ל"ז כ"ב שהיא בת ציון, אנשי התרים מ"א י' ט"ו, אנשי בני בליעל שופטים י"ט כ"ב, וכן זרע מרעים ישעיה א' ד' זרע ברוכי ה' ישעיה ס"ה כ"ג וכן אלהי הצבאות, אלהים שהוא הצבאות וכן כתב ראב"ע למטה פסוק ל"א יום הששי, יום שהוא ששי, גם כאן רקיע השמים, הרקיע שהוא שמים.

17 להבדיל בין היום ובין הלילה: מה שבתחילה היה ברצון ה' ובלא אמצעי כי בשלושת הימים הראשונים היה האור משמש זמן מה ואח"כ מסתלק והיה החושך ממלא מקומו, וכל זה בפועל אלהי ובמאמרו, עתה יהיה על ידי המאורות: וכל זה להודיע, כי השמש וכל צבא השמים אינם אלא משרתיו עושי רצונו.

18 והיו לאותות: המאורות היו סיבה לאותות השמים, כטעם ומאותות השמים אל תחתו ירמיה י' ב' ראב"ע, וטעם אותות סימנים, ואומות העולם קראום כן, מפני שהיו מאמינים, שהם סימנים על מה שעתיד לבוא, וכמו שאמר ירמיה כי יחתו הגוים מהמה. והנה ראוי היה שיאמר תחלה, והיו לימים ושנים ולמועדים, ולבסוף יזכיר האותות שאינם אלא לפרקים, אלא שרצה להחל בגדול כמו למטה פסוק כ"א מפני שהאותות הם עיקר המכוון בחצי הפסוק הזה, כי רצה הקב"ה להודיע את ישראל, כי גם אותות השמים אינם אלא כמו הימים והשנים, כולם מסודרים ברצונו כשאר חוקות הטבע, וכמו היום והלילה וזרע וקציר וקור וחום, וכמו שהיום והלילה והקור והחום אין להם אלוה מיוחד, ואינם מודיעים העתיד לבוא, כן גם אותות השמים; ומאחר שהאמונה באותות השמים ובלקיות חמה ולבנה ללמוד מהן העתיד היתה מפורסמת אצל האומות, ומשה ואחריו ירמיה מרחיק הטעות הזאת, ומודיע, שהן דבר טבעי כמו הימים והשנים, הרי זו ראיה גדולה לתורה מן השמים, ואין לתמוה, למה לא רצה הקב"ה לגלות לעמו שאר שיבושים שהיו מורגלים בהם, כי שאר השיבושים לא היו מזיקים בעיקרי האמונה ולא בתיקון המידות, מה שאין כן האמונה באותות השמים, שהיא מזקת כאמונת הניחושים וחברותיה שאסרה תורה, כי תרפה ידי האדם בעבודתו אשר הוא עמל, ותמלא לבו הבל ותסיר בטחונו מהאל.

19 ולמועדים: מועד נאמר על כל דבר החוזר חלילה לזמן קבוע, וכן החגים נקראו מועדים ע"ש קביעותם, וכן עשה ירח למועדים תהלים ק"ד י"ט שהוא נראה ומתכסה בזמנים קבועים; וכן כל המאורות הם סיבה למועדים ולמסיבות זמנים קבועים החוזרים חלילה, ובפרט לימים ושנים.